נפלאות הקשב / סטיבן פולדר

נפלאות הקשב (מיינדפולנס)

סטיבן פולדר

‏Mindfulness ('קשב') זהו מונח חדש שאנו מרבים להיתקל בו, אבל לא כולם יודעים, מה זה, איך עושים את זה, ואיך זה יכול לעזור לנו. אנחנו שומעים על "הפחתת לחץ מבוססת קשב" – Mindfulness Based” Stress Reduction”, או MBSR); במרפאות הגדולות לכאבים כרוניים בארה"ב הרופאים פונים לטיפול בקשב אחרי ששום דבר אחר לא עוזר; קשב משמש חלק מטיפולים פסיכותרפיים, כלי עזר לשיפור אווירה במקומות עבודה, וכמובן, כטכניקה רוחנית. אם כן, הקשב מהו?

'קשב' זהו תרגום של המלה sati משפת פאלי העתיקה שבה כתובים הטקסטים הבודהיסטיים המוקדמים. פירושה 'לזכור להיות מודע' או 'לזכור לשים לב'; יש בה מרכיב של נוכחות, ומרכיב של חזרה או היזכרות. התרגום הקודם לאנגלית היה 'recollection', מלה שגם כוללת בתוכה את הרעיון של חזרה לעצמנו. מושג הקשב הופץ בעולם המערבי ב-50 השנים האחרונות, כחלק מההיכרות עם המסורות הרוחניות והמדיטטיביות של הבודהיזם. הקשב הוא עמוד התווך של רוב המסורות הבודהיסטיות; אפשר להרחיב ולומר שהצורך להיות מודע, בצורה זו או אחרת, הנו אחד ממרכיבי היסוד בכל מסורת רוחנית. הקשב הוא אחת הטכניקות של תרגול רוחני שצמחה במנזרים של בורמה ותאילנד, והגיעה אלינו במארז חדש המתאים לבני המערב, בדומה ליוגה שצמחה ממקור רוחני הינדואיסטי.

בטקסטים הקדומים נמצא תיאור ברור מאוד: "כשאתה נושם נשימה ארוכה אתה יודע שזאת נשימה ארוכה, כשזאת נשימה קצרה אתה יודע שזאת נשימה קצרה… כשאתה מיישר את הזרוע שלך אתה יודע את זה, כשאתה פונה, הולך, יושב, אוכל, אתה יודע את זה…” וכדומה. אתה מודע לקולות, לטעמים, למגעים ולריחות. זה ברמת הגוף. כמובן, אותו הדבר קורה ברמות עדינות יותר. כשעולה מחשבה, אתה יודע שאתה חושב, ויודע, איזו מחשבה זאת. אתה יודע, כשאתה נמשך למשהו שאתה אוהב או נרתע ממשהו שאינך אוהב. אתה מודע ללידת הכוונות והרצונות, למצבי רוח ולמצבי תודעה. אתה מכיר את האקלים הרגשי הפנימי, את הצורות העדינות והגסות של כעס, שמחה, אהבה ותחושות אחרות. אתה יודע, מה זה להיות אתה בכל רגע נתון. במלים אחרות, אתה לגמרי נוכח ומודע בכל רגע של קיומך.

זו משימה לא קלה. בדרך כלל נהוג לגשת אליה באופן הדרגתי, על-ידי אימון הקשב בתרגול יומיומי או בריטריטים מרוכזים. האימון כולל, בין היתר, התבוננות יציבה לפרקי זמן הולכים וגדלים, בפרגמנטים שונים מסך כל הרשמים החושיים שלנו בזמן הווה. למשל, אם מוקד ההתבוננות שלנו זו הנשימה, האימון הוא להישאר עם הנשימה ולהתבונן בה באופן מלא למשך זמן ארוך ככל האפשר. אחרי זמן מה, התודעה סוטה מהאובייקט ובורחת לפסים הרגילים שלה. על המתרגל לשחרר את התודעה, ולחזור לנשימה. מגע רגלינו באדמה בזמן הליכה, מגע הגוף במזרן בזמן שכיבה, טעם האוכל בזמן לעיסה – כל אלה הם מוקדים אפשריים לאימון הקשב שלנו. בהדרגה, הקשב היציב נעשה ממושך יותר, והמתרגל נעשה יותר רגיש, חד הבחנה ונוכח מול כל מה שעולה. תרגול ממושך יכול להביא לטרנספורמציה רוחנית עמוקה, כי החיים עצמם נפתחים בפני הקשב החודר שלנו.

למרבה המזל, הקשב יעיל גם במינון קטן. תרגילי הכנה יכולים להתחיל מזה שנקדיש זמן כדי לחוש בחוויה של אכילת תפוז, או ננסה לחוש בצורה מלאה רצף של כמה נשימות. ברמה הזאת, הקשב יכול לעזור לנו לחזור לעצמנו, להרגיש בבית עם עצמנו, להתמודד באופן יעיל יותר עם עליות וירידות בחיי היומיום, להרגיש שאנחנו חיים באופן יותר מלא. זה עובד, כי אנחנו פותחים חלון לאמת הבסיסית שאנחנו חיים את חיינו ברגע זה בלבד. בכל רגע נתון אנחנו חווים זרימה של רשמים וחוויות משתנות. ככל שנתקרב לאמת הזאת, תתחזק אצלנו התחושה שהחיים הנם מלאים ונפלאים כשלעצמם. ממש כמו בילדות, כשכל רגע היה מלא בקסם ובעניין. באותה תמימות, נבכה אם משהו יכאב לנו, אך כעבור רגע נעבור הלאה והשמש תזרח שוב.

הקשב עובד מכיוון שהוא מושך בדיוק בכיוון ההפוך מהנטיות שגורמות למתח, לדיכאון ולסבל, ומצמצמות את מידת המעורבות שלנו בחווית החיים. נטיית התודעה שלנו ועצמנו היא להיות מלאים עד אפס מקום בדברים שאנחנו אוהבים \ לא אוהבים. אם מוטלת עלינו משימה, אנחנו לגמרי שקועים במה שעלינו לעשות, בהצלחה או בכישלון של מעשינו. אם כואב לנו משהו, אנחנו שוקעים לגמרי בהתעסקות בכאב ובהיותנו קורבן של הכאב. אם יש לנו קשיים הקשורים ברגש או ביחסים, הם מהדהדים בראשנו בלי סוף ואנחנו מרגישים אבודים או מדוכאים. כמו תחת כישוף, אנחנו שוכחים את הטבע המשתנה, הדינמי והחופשי של החוויה שלנו ברגע זה. איננו זוכרים שיש לנו ראש עד שיש לנו כאב ראש, איננו זוכרים שאנחנו נושמים עד שיש לנו אסתמה, איננו זוכרים שאנחנו עומדים על האדמה כשאנחנו מחכים בקוצר רוח בתור בבנק, איננו זוכרים שאנחנו נוגעים במקלדת ויוצרים מלים כשאנחנו ממהרים למסור את העבודה שכתבנו, וכיוצא בזה. אם נפתח מודעות אינטימית לחוויה האמיתית שלנו, יכולים לקרות דברים מרשימים. אם, למשל, במקום להתחמק מהכאב הפיזי נפנה אליו ונבחן אותו בעזרת הקשב, נגלה שאינו גוש כאב אחיד ולא נעים, אלא חוויה משתנה כמו כל חוויה אחרת; עכשיו היא חזקה, עכשיו היא חלשה, עכשיו היא לוחצת, עכשיו לא מעניינת, עכשיו היא כאן ועכשיו שם, עכשיו היא ברורה ועכשיו נעלמה. באופן הזה, יכול אימון הקשב לעזור לאדם החווה כאבים כרוניים לשנות את עמדתו מקורבן למשתתף, ולגלות שהכאב יכול להיות פחות בעייתי מכפי שהתרגל לחשוב.

הקשב מרכך את צלקות החיים ומחדש את הרקמות הפגועות.באופן עמוק יותר ניתן לומר כי אין בעיה ממשית ברגע הנוכחי, גם אם אנחנו חווים חוויות לא נעימות לצד הנעימות, וזאת משום שאנחנו לא מרכיבים מהחוויות הלא נעימות מצב של סבל. ברגע הנוכחי הכל מרגיש חדש, פשוט, בעל משמעות וישיר. כל רגע בחיים פותח את עצמו בפנינו מחדש תחת המבט המלא של המודעות שלנו. זה מה שהופך את החיים למקודשים. כמו שאמר הנזיר הוויטנאמי תיק נהאט האן, אחד מחלוצי הקשב במערב, “אני מודה שבמצב של קשב לוקח לי קצת יותר זמן לשטוף כלים, אבל אני חי כל רגע באופן מלא וחווה אושר. כל רגע בחיים הוא נס; הכלים עצמם והעובדה שאני שוטף אותם הם נס! כל צעד מודע שאנחנו עושים מפריח פרח מתחת לרגלינו.

7.2.2007    

בחרנו להשתמש במלה "קשב" כתרגום למונח האנגלי Mindfulness. עד עכשיו לא הומצא תרגום לגמרי קולע. התרגומים המקובלים הנוספים הם "קשיבות" ו"תודעה מלאה"  – הערת המתרגם

המאמר מאתר הבית של סטיבן פולדר 

מודעות פרסומת